יזכור ללוחמי מג"ב

סעיד קבלאן

סעיד קבלאן נולד בבית ג'אן ביום 26.1.1954. למד כ-12 שנות לימוד. התגייס למג"ב ביום 30.11.1971 - במסגרת שרות חובה והמשיך בשרות קבע עד יום נופלו בתאונת דרכים קטלנית בעת מילוי תפקידו. דרגותיו במהלך השרות: שוטר/ולוחם, סמ"ש, סמ"ר, רס"ל, רס"ר, רס"מ, רס"ב ורנ"ג. סעיד מילא תפקידים רבים על הצד הטוב ביותר, החל מתחילת דרכו כשוטר ולוחם, מ"כ מתקדם, סמל מחלקה ועד לסמב"צ. הוא מילא את תפקידיו והמשימות שהוטלו עליו תוך גילוי מקצועיות, אחריות ומנהיגות, דבר אשר זיכה אותו מספר פעמים לציוני שבח ועיטורי מופת. שרת במספר מקומות בארץ: מסאסא, בית לחם, אבו דיס ועד עזה. לאחרונה שרת בבקעת הירדן בפלוגה "מול נבו", בתפקיד אחראי מבצעים ונהג. ביום 10.8.03, אחרי תורנות וסוף שבוע ביחידתו, לאחר בקורת בבסיסו עם מפקדיו הבכירים, החליט להתעכב ולהמתין כדי ללוות את מפקדו הישיר, המ"פ ולחזור בצוותא הביתה. אולם, כשאנו בני ביתו, ילדיו ורעייתו ממתינים לו ולהמשך סדר היום, נקטעו בבת אחת כל תקוותינו כאשר התבשרנו על תאונה קטלנית בדרך קדרים, במרחק כ-20 דקות מהבית, ובבת אחת השתנו כל חיינו וכל תוכניותינו, הן המיידיות והן הרחוקות, בבת אחת התבשרנו בהמתנה לבואו שלא יהיה לנצח ולא ניפגש עוד. וזה לא היה במלחמה, מלבד המלחמה הנצחית גם בעתות שלום - תאונת דרכים שבה מצא את מותו המיידי, לאחר 31 שנות שרות, על סף פרישה וחזרה לחיק משפחתו שכל כך אהב ולמענה ולביסוסה וביסוס ילדיו עמל את כל חייו וגם דחה את פרישתו עד למותו... בבת אחת חרב עלינו עולמנו ונקשרנו לקברו במקום לחזרתו אלינו. בבת אחת נקשרנו אל ארונו שהוחזר, במקום אל חיוכו שלא מש מפניו, אל חיוך המגלה את תום הלב וטיבו. סעיד הוא בן למשפחה בת 5 אחים ו-2 אחיות. אחיו הבכור שהיה מנהל בית ספר, נפטר בגיל 42 בשנת 1985. הוא השאיר אחריו 6 ילדים ואז סעיד דאג למענם עם משפחתו. סעיד השאיר אחריו את רעייתו האלמנה וחמשה ילדים: עאידה - סטודנטית לסיעוד, ראיד - התגייס ביום נופלו של אביו לשרות מג"ב, עביר - תלמידה בכתה ט', ראמי - תלמיד בכתה ז' ועלי - תלמיד בכתה ד'. בנוסף להיות סעיד נאמן לעבודתו למדינתו, הוא מאוד דאג למשפחתו ועשה המון למען רווחתם ולימודיהם וביסוסם - תקוות חייו ושאיפותיו. סעיד דאג בכל שלבי חייהם של כל בני משפחתו ותמך בהם, מכל הבחינות, כולל רוחנית ונפשית. "אותו יום בו מצא את מותו - הבטיח לי למחרת, ביום ההלוויה שעליה לא ידע ולא חשב, ללוות אותי להנהלת המעונות על מנת שיסדר לי" (עאידה). "הוא ביקר בבסיס הטירונים בבית חורון על מנת לפגוש אותי - אולם לא נפגשנו, ביקש שאספר לו על הקליטה והסגל שלי אולם הזמן לא התחשב בנו" (ראיד). ביקש ממנו להכין את רשימת ספרי הלימודים והצרכים של בית הספר, כי רצה לקנות - תכנון גם ליום ההלוויה - למחרת חזרתו הביתה (עביר, ראמי ועלי). הבטחנו לילדים שנצא לטיול ביום שלישי למחרת ההלוויה, וכמבוקשו הכנתי רשימת החסרים כהכנה לטיול עם המשפחה, שלא יהיו עוד אתו (הרעייה - סכות).