יזכור ללוחמי מג"ב

ישראל פיין

"שמ""ז (שוטר מוסף זמנית) פיין ישראל ז""ל, בן ברכה ובן ציון, נולד בערב פסח ב- 25/5/1905 בעיר פוניביז' שבליטא. היו לו 8 אחים: 6 בנים ו-2 בנות. ישראל למד והתחנך בעיר הולדתו באווירה עברית ציונית של חלוצות.
בגיל צעיר החל ישראל לעבוד, מאחר ונאלץ לעזור בפרנסת המשפחה. הוא עבד במאפייה בעיר הבירה של ליטא קובנה.
בהגיעו לגיל 18 הצטרף לתנועת החלוץ, שם הכיר את בלה אשתו לעתיד, ומאז נקשר גורלם.
הוא היה ראש הקבוצה של החלוצים, ולאחר תקופת הכשרה בעבודה חקלאית וחיי חברה, אושר לעלייה ארצה. בשנת תרפ""ה - 1925, בחודש סיוון, עלה יחד עם אשתו בלה באונייה, שהפליגה ממרסי שבצרפת ועד לנמל יפו, שם הם שהו כשבוע ימים בבית העולים.
ישראל ובלה הצטרפו לגדוד העבודה ע""ש יוסף טרומפלדור, ובחודש תמוז תרפ""ה נשלחה כל הקבוצה לכפר גלעדי, בכדי לעבוד שם בבניין בתים. אולם ישראל עבד בחקלאות ובלה עבדה במטבח. בכפר גלעדי הם התחתנו. בפברואר 1927 נולד בנם הבכור עמוס. באותה תקופה נתגלע סכסוך בין תל-חי לכפר גלעדי ולהסתדרות. ישראל ומשפחתו ו- 3 משפחות נוספות היו צריכות לעבור לתל יוסף, אך משום מה הם עברו לרמת רחל.
בשנת 1928 נולדה הבת רחל. במאורעות תרפ""ט-1929 היה ישראל בין המגינים, אך בנוסף שימש כחבר במועצת הביטחון וכשומר בשדות ובבית.
בשנת תרצ""ו-1936 הוא גויס לנוטרות והשתתף בקורס הראשון למפקדי מחלקות שהתקיים בג'וערה. בתקופת העלייה ליישובי חומה ומגדל הוא השתתף בעלייה לקיבוץ טירת צבי ולקח חלק פעיל בהגנת המקום.
במשך שנים היה פעיל בכל ענייני הביטחון במשק. אז הוא קיבל עליו את תחנת הנשק של הנוטרים על כל סידוריה: סידור הנוטרים לשמירה, חלוקת נשק ושמירה על הנשק.
ישראל הצטיין בחיוך על השפתיים, ובשלום רחב לכל מי שנקרא בדרכו. הוא היה גבוה וחסון והיה דואג לבלה ומטפל בה בשעות חולי. היה מסור למשפחתו ולשלושת ילדיו ולשבעת נכדיו.
ב-11.4.1971 נפל ממחלה. הותיר אחריו אישה, ילדים ונכדים. בן 65 היה במותו.
""יהי זכרו ברוך""."