יזכור ללוחמי מג"ב

יהודה תנעמי

"שו""ח תנעמי יהודה ז""ל, בן שלום ובתיה. נולד בשנת תש""ח (1948) בעיר צנעא אשר בתימן. באותה שנה נרצח האימם, מלך תימן, ובהתערער המשטר והאנרכיה נשתלטה על פני המדינה כולה לא שרר שקט גם בשכונת-היהודים; לאור-היום היו הערבים מתנפלים על בתי-המגורים שבה והיכו את יושביה אשר ניקרו להם בדרכם. גם על אבי-יהודה איימו הפורעים, אך הוא ניצל בדרך נס ובשנה שלאחר מכן (תש""ט-1949) החליטה המשפחה להחיש לה מפלט ולהציל את ילדה הרך מגיא-האימים. אז יצאה המשפחה לדרך ואחרי נדודים וטלטולים רבים הגיעו לעדן ומשם באו אל חוף-מבטחים - לארץ.
התינוק, שהיה בן תשעה חודשים בבוא המשפחה להתישב במולדת, גדל והיה לילד והילד - לנער ורוחו טובה עליו והוא שופע חיוכים כל הימים. נוח היה לבריות וממושמע, טוב-לב ואוהב לבוא לעזרת זולתו - וכל חבריו ומכיריו אהבוהו בשל תכונותיו היפות. הוא גדל והתחנך בביה""ס עוזיאל ברמלה, לאחר מכן עבד עד גיוסו בשזירת מחצלות וסלסלות. תחביבו היה בעיקר נגרות וכל זאת עשה לצורך כלכלת הבית.
בנובמבר 1965 גויס לצה""ל וסופח למשמר-הגבול, ובהשתתפו במצעד צה""ל ביום-העצמאות של שנת תשכ""ו רחב לבו מגאוה ומשמחה על הזכות שנפלה בחלקו לייצג את החיילים ביום חגה של האומה.
ביום ז' באייר תשכ""ו (27.4.1966) יצא יהודה עם מספר מחבריו לפעילות מבצעית בעמק בית שאן. סמוך לקיבוץ חמדיה, הג'יפ שבו נסע פגע במשאית וכתוצאה מכך נהרגו במקום יהודה ושוטר נוסף ו-3 נפצעו.
בן 18 היה יהודה בנופלו. הוא הובא למנוחת עולמים בבית הקברות ברמלה.
בשכונתו הוקמה קבוצת כדורגל הנקראת על שמו עד היום.
""יהי זכרו ברוך לעולמי עד""."