יזכור ללוחמי מג"ב

אלון ליבק

בן בכור למיכל וגדעון, אח לטל ושחר. אלון נולד ב-28/12/1975 בקיבוץ נצר סירני. כשהיה בן שנה ושלושה חדשים עברה משפחתו לרחובות, כעבור 3 שנים לגדרה, ובשנת 1981 למקום מושבם כיום - מושב ביצרון.
אלון גדל והתחנך בביה"ס היסודי אזורי "מבואות" אשר בבאר טוביה וסיים בבית הספר החקלאי "כנות".
אלון אהב את הטבע, ובמיוחד את בעלי החיים, את העבודה על הטרקטור, וכל מה שקשור למיכון החקלאי.
בתחילת חודש אוגוסט התגייס אלון לצה"ל ושירת במג"ב. אהבתו הגדולה ביותר היתה האופנוע, אהבה אשר גבתה מחיר כבד מנשוא, כאשר ביום 11/11/1995 נפצע אלון באורח קשה ושכב מחוסר הכרה בבית החולים "תל השומר" במשך 12 ימים. הכרתו לא שבה אליו עוד לעולם. ובבוקר יום חמישי, 23/11/1995, פציעתו הכריעה אותו והוא נפטר. אלון הובא למנוחת עולמים בחלקה הצבאית במושב ביצרון.
לזכרו של אלון הוצאה חוברת ע"י משפחתו וחברים. במלאת שלושים לפטירתו כתבה נועה ליבק שגיא: "ביום בו טמנו את אלון, השמיים בכו והאדמה רעדה. והאנשים - עצב אחר עצב והפרחים נתנו ציבעם. אלון בן מיכל וגדעון נלקח. הבכור, אשר אהבתם, הושמה האש במאכלת והעצים שותקים".
פנינה כתבה: "את העיניים כחולות הים, שלא נגמרות אף פעם, לא כל כך קל לי לשכוח. שיער פרוע שעף לו כל הזמן ברוח. על האופנוע תמיד אהבת לדהור ולהשתולל".
הדר ספדה לו: "שעיניך הכחולות אבדו לנו לנצח ואיתן כל נתינה וחיוך וצחוק שהיו בך. נותרה רק אהבה גדולה, שרוצה לחבק כל כך חזק ולחכות לך שתחזור. אהבה שלא תבין לעולם שהלכת לנו ילד, כל-כך הלכת …"