יזכור ללוחמי מג"ב

ברק ויונטה

"ברק, בן לידיה ושבתאי, נולד בפריז שבצרפת בי""ט בכסלו תשמ""ו (2.12.1985). הוא קיבל את שמו עקב סופות הברקים שהאירו את שמי העיר באותו הלילה. בערב חג החנוכה עזב את בית היולדות והגיע לביתו החדש, בשכונת פיטו לה-דפונס. ברית המילה נערכה במהלך חג החנוכה בנוכחות שליחים מישראל ששהו בצרפת באותה העת, כאשר כמוהל שימש הרב הראשי של פריז וכסנדק לבן הזקונים של משפחת ויונטה, שעל ברכיו שכב ברק, שימש אבא-שבתאי עצמו. אור נרות החנוכה שבהקו בדירתם במהלך הטקס חיזקו את החלטתם לקרוא לו ברק.
כאשר היה בן 3 חזרה המשפחה לארץ מהשליחות וברק התחיל סוף סוף לדבר בעברית-ישראלית, משולבת בצרפתית אמנם, בגן ילדים בכרמיאל, גן לוטוס. כשהיה בן 4 חזר אבא-שבתאי בתשובה לאחר שבת סמינר עם תנועת ערכים. מהרגע הראשון ברק אהב וליווה את המשפחה בכל פעילות שכזו מתוך הבנה בוגרת ואמונה מלאה שזוהי הדרך והאמת הנכונה והיחידה ואין שנייה לה. הוא פעל מתוך סקרנות וצמא לידע שאין תחתית להם.
את לימודיו החל בבית הספר הממלכתי-דתי ""מוריה"" בכרמיאל, אותם אהב מאוד ושם התחבב במהרה על חבריו ומחנכיו עקב מזגו הנוח והחברותי. הוא נהג להזמין את חבריו מהשכונה שלא תמיד הכירו מהי שמירת שבת כהלכתה לארוחת השישי בביתו, על מנת שיזכו לשמוע קידוש מפי אביו.
בגיל 13 נפל בן דודו מצד אביו, הנווט סרן ירון ויונטה, בתאונת אימוני טיסה בדרום הארץ ולא התאפשר למשפחה לערוך טקס בר מצווה כראוי, באולם עם מאות מוזמנים כפי הנהוג ולכן היא התפשרה על אירוע צנוע בשכונה, בהשתתפות חבריו הקרובים, שכנים וקרובי משפחה, אולם כדי לשמח אותו בכל זאת, נסע ברק לטיול כבן חודש עם אמא-לידיה באירופה, לביקור במקום בו נולד ובארצות נוספות כגון איטליה, הולנד, שוויץ, גרמניה ואנגליה.
את עיצוב החינוך והערכים הציוניים שבו, המושתתים על אהבה כנה ועמוקה לעם, ארץ ותורת ישראל המשולבים זה בזה ללא יכולת ואפשרות להיפרד כלל, קיבל בחטיבת הביניים ותיכון אמי""ת כרמיאל, בניהולו המעשי והנחייתו הרוחנית של הרב ציון ג'רבי, שהיה גם מורם ורבם של אחיו הגדולים, עידן ונאור. תוך כדי לימודיו בתיכון והכנותיו לבגרויות במגמת המדעים החל ברק, ממש כמו אחיו הגדולים והוריו לפניו, להתנדב על בסיס קבוע, יומי כמעט, למשמר האזרחי השכונתי בגבעת רם, מתוך הבנה עמוקה שהצורך הבסיסי ביותר של מדינת ישראל הוא להיות מוגנת, ללא פשיעה ואלימות ועל כל אחד ואחד מאזרחי המדינה להיות מעורב בנושא הזה ולפעול למען ביטחונו ובטחון הסובבים אותו. תוך זמן קצר, משזכה לאמונם המוצדק של מפקדיו בו, אף מונה למפקד תורן בבסיס המשמר האזרחי בגבעת רם. הוא ניהל משמרות, הציב מחסומים וביצע חלוקת נשקים למתנדבים וכמו כן גם דאג לגיוס רבים מחבריו להתנדבות במשמר האזרחי, מתוך ראייה שעל כל אדם ליטול חלק בניהול חיי החוק התקינים של העיר אותה אהב כל כך. ברק היה צעיר המצטיינים לקבל תעודה מידי ראש עיריית כרמיאל, עדי אלדר, בטקס חלוקת תעודות למתנדבי המשמר האזרחי בשנת 2003.
ברק ראה תמיד את המשך דרכו כשוטר, אולם התשוקה לאתגרים קשים ולא מוכרים התגברה עם השנים ועם סיום הלימודים והבגרויות בהצלחה, כחלק ממחזור ט' תשס""ד של תיכון אמי""ת כרמיאל, שבמהלכו קיבל תעודת הערכה על פעילות התנדבותית בקהילה, הוא התפשר על תפקיד ששילב בין שתי אהבותיו הגדולות - לוחם-שוטר - והתגייס למשמר הגבול במחזור אגוסט 2004. לאחר סיום טירונות רובאי 05 מפרכת בבית חורון ובמכמש, הוא שובץ בפלוגה המבצעית ביריחו, היא פלוגה ל""א מול-נבו. מפקדיו בפלוגה זיהו את התבונה השקטה הטבועה בו והתבלטותו באופי חיובי, חברי, אמינותו ונאמנותו למדינה, לחיל ולערכים הנוצצים אותם מדיו מייצגים ובקשתו לצאת לקורס חובשים מולאה במהרה והוא נשלח לקורס חובשים קרביים בצריפין, בה""ד 10, מתוך תכנון לעתיד שזהו הקורס החשוב והראשון לביצועו מתוך סדרה של התמקצעויות אותן תיכנן לעצמו, לרבות קורס מכי""ם וקורס קצינים.
במהלך הקורס הכיר ברק את חברתו, ששהתה אף היא באותה העת בבה""ד 10 לצורך קורס פקידות ר""מ 2 והשניים התעקשו להמשיך את הקשר ביניהם גם לאחר הקורס, למרות הקושי להיפגש, עובדה שנתקלו בה פעמים רבות בשל השרות הסדיר ששניהם היו שרויים בו.
ברק סיים בהצלחה את הקורס בצריפין וחזר לגזרה אותה הכיר היטב ככף ידו, גזרה שהייתה לו כבית שני ממש, היא גזרת יריחו, מג""ב נבו, כחובש מחלקה, יד ימינו של החובש הפלוגתי, שפעמים רבות ובעיניים עצומות הפקיד בידיו את ניהול המרפאה בהעדרו מתוך אמונה שהוא מטיל זאת על האדם האחראי, האמין, המקצועי והנמרץ ביותר שעומד לרשותו ולוחם לכל דבר, אחד מן המניין, עילוי בפני עצמו ודוגמא אישית לכל דבר טוב לכלל הסובבים אותו, מפקדים ושוטרים כאחד.
ברק נהנה מכל רגע בשירות, מהפעילות ומחבריו, הן בבסיס והן באזרחות. הוא היה מקובל ובולט ביותר בחביבותו לאנשים ובכישוריו החברתיים המופלאים ונדיר היה למצוא אותו מבלה ערב לבדו, ללא חברים מסביבו, שהחזירו לו באותו מטבע של אהבה גדולה שהוא שלח להם. תוכניותיו של ברק להמשיך בשרות הקבע במשמר הגבול, לאחר שכבר מילא טפסים בנידון ושלח בקשות לפיקוד לפעול בנושא זה, נקטעו באיבם עקב האסון שהכה בליל שבת, ח' בתשרי תשס""ז (30.9.2006) והוא בן 21 בלבד.
בדרכו האחרונה של סמל ראשון ברק ויונטה, אל החלקה הצבאית בבית העלמין בכרמיאל, ערב יום הכיפורים, יחד עם משפחתו, ליוו אותו אלפים מבני כרמיאל, מפקדיו, חבריו לנשק חברי ילדות - מעריציו, מכסים את קו האופק באבלם. מפקדיו ספדו לו בדרכו האחרונה וציינו את פועלו, יושרו, נאמנותו, חברותו וחסרונו למג""ב איו""ש ולחבריו בפרט."