דברי זיכרון למשה גושן ז"ל
אני ומשה, נפגשנו לראשונה בשנת 1968 בבית שמש בהכנה לקורס מכ"ים. אני הייתי בשירות סדיר ומשה היה בקבע. שם הצטלבה דרכנו לראשונה.
לימים בשנת 1970 , נעשינו קצינים בחיל- אני בחברון וגושן מחב"ל בית שמש ויישובי עדולם.
בהמשך, פורק מג"ב חברון ובית לחם ועברנו לשרת יחד בבאר שבע , על מנת להקים את המשמר האזרחי במרחב הנגב תחת פיקודו של יהודאי (יודוביץ ז"ל).
לאחר מכן גושן מונה לפקד על מג"ב אילת בנמל ואני הייתי קמב"ץ מג"ב אשדוד- אילת. בכל עת שירדנו לביקורת באילת קיבל אותנו בסבר פנים יפות וטיפוסי לגושן.
עם הזמן, הקשר בינינו התהדק וזכיתי להכיר אותו לעומק. משה היית "המבוגר האחראי" מביננו , בוגר, בעל חוכמת חיים, חברמן אמתי, רגיש ונכון לעזור בכל עת. בראש מעייניו היו לוחמיו, בכל שעות היממה מוכן היה להקשיב ולפתור בעיות : הן אישיות והן מבצעיות. נתינתו הורגשה לכל אורך שירותו.
בסיום שירותו במג"ב אילת , מונה לקצין רווחה מג"ב. בתפקיד זה באו לידי ביטוי תכונותיו ויכולותיו לעזור ולסייע ללוחמי וקציני מג"ב. תמיד צעד לאור האמת, לא בחל בשום אמצעי על מנת לסייע לכלל חיילי מג"ב וקציניו על מנת להתמודד עם מצוקתם וקשייהם. תמיד הרגשתי חופשי להתקשר אליו בכל בעיה ולו הקטנה ביותר שצצה לכל לוחם מג"ב. מתוך ידיעה שיעשה כל שביכולתו לסייע.
"מר גושן" נהגתי לכנות אותו לאורך החברות רבת השנים, הוא ענה לי בחיוך "מר קליין". תמיד ידעת לספר בדיחה טובה והיית איש שיחה.
לאחר שפרשנו לגמלאות מהמשטרה נותרנו עם חוויות והקשרים האישיים הלכו והתהדקו. מצאנו את עצמנו נפגשים לעיתים תכופות והעלינו חוויות מהימים ההם. היינו בעצם "פרלמנט" שנהג לנתח את ענייני דה יומא ובמיוחד את מה שיקר לליבנו, את הדברים שהתרחשו במשטרה ובפרט במג"ב שהיינו מהראשונים לעצב את דמותו.
הקשרים האישיים הביאו אותנו למצב של דאגה אישית לבריאותך כאשר הקשר בינינו הפך לדו שבועי לפחות ומדי תקופה אפילו ליומי. הרגשנו את ערבות ההדדית.
גושן היה יקר לליבנו, תקופה ארוכה נלחם בגבורה נגד מחלות שפקדו אותו, לא רפו ידיו במלחמה זו לרגע. נלחם בכל החזיתות. כולנו היינו בטוחים שינצח כי הכרנו אותו כאמיץ, חכם ועיקש. גופו כשל אך רוחו נצחה. אומץ לבו, חכמתו ורוחו יישארו עם כולנו לעד.
אנו חברייך, פקודך ומכריך מצדיעים לך, תמיד תישאר בזיכרוננו כלוחם!
חברך שמואל קליין סנ"צ (בדימוס)