יזכור ללוחמי מג"ב

סאמי סואעד

"מוחמד (סאמי) נולד בתאריך 7.4.1979 בכפר סואעד חמירה ע""י שפרעם, בין קיבוץ עדי להרדוף, ביישוב לא מוכר, על אדמה פרטית. היה בן אהוב ואוהב למשפחתו. למד והתחנך על אהבת הארץ. הוריו חינכו ולימדו את ילדיהם לשמור אמונים למדינת ישראל ולשרת אותה. למד והתחנך בבית ספר מקומי בביר-אל-מכסור עד כיתה ח' והמשיך בתיכון העירוני בשפרעם עד כיתה י'. המשיך את לימודיו בבסיס חוות השומר ליד צומת גולני במקצוע מכונאות.
לצבא התגייס למג""ב, ליחידת הטרקטורונים. אחת מאהבותיו היתה הטרקטורון. אהב מאוד לטייל בטבע ובשטח. היה חייל אהוב על מפקדיו וחבריו ליחידה.
סאמי שירת בבסיס מג""ב בגן נר, שליד קיבוץ יזרעאל, בקו התפר, שם עבר קורס ""מטילן"". היה חייל טוב ומצטיין, ממושמע מאוד. מפקדיו סמכו עליו להיות מפקד סיור, לפני שעבר קורס מ""כים. אהב מאוד את שירותו ואת חבריו ליחידה. היה מלא אושר. ראה את המשך שירותו במג""ב כייעוד. רצה להמשיך לקורס קצינים וכן רצה לצאת לקורס חובשים קרביים.
ב- 7.5.2001 חלומותיו נקטעו, כאשר היה בחדרו עם חברו הטוב ונפצע מפליטת כדור באורח אנוש. הכדור חדר לאחת מריאותיו. הוא פונה לבית חולים והרופאים שם נאבקו במשך שבוע על חייו, אך בסוף נפטר מפצעיו ב- 11.5.2001.
במשך כל תקופת האשפוז בני משפחתו וחבריו הרבים לא משו ממיטתו, התפללו לשלומו, אך ללא הועיל.
לאחר שנודע על הפטירה, פנו בני המשפחה בבקשה לסגן מפקד חטיבת מג""ב בבסיסו של סאמי בגן נר, שיספק להם גנרטור ומים. המפקד המופתע לא הבין בתחילה לשם מה הם מבקשים דברים אלה - הרי מים וחשמל ניתן למצוא בכל בית. אך כשבני המשפחה הסבירו לו כי בתיהם אינם מחוברים לרשת החשמל והמים, שאל אותם המפקד המופתע ""למה אתם חיים בישראל""?. סיפור זה ממחיש את סיפורה של העדה הבדואית, אשר בניה משרתים נאמנה את המדינה, אבל בבית הם לא מקבלים שום יחס מהמדינה- אין חשמל, אין מים, בתיהם מיועדים להריסה, ואם כבר לא להריסה אז בתת תנאים. מג""ב סיפקו להם את מבוקשם, והם הוצבו בסוכת האבלים שהיתה עדיין ממוקמת במקום, כיוון שרק חודש לפני כן נפטר אביו של סאמי. המנחמים הרבים שהיו בסוכה לפני חודש חזרו שוב, הפעם לנחם על נפילת הבן האהוב סאמי.
טקס הקבורה היה מתוכנן להתקיים ביום המחרת, ב- 12.5.2001, לאחר תפילת הצהריים, אבל כאשר ניסתה המשפחה להשיג איש דת שיערוך את טקס הקבורה ותפילת האשכבה, ניתקלה המשפחה בסירוב אנשי הדת. כל איש דת שפנו אליו טען בהתחמקות שיש לו מחויבות אחרת. בסוף הישועה באה דווקא מהדרום- איש דת בדואי בשם עקל אל אטראש, שהובא ע""י מפקד יחידת הגששים בדרום.
בני המשפחה לא מבינים איך זה קורה שבן שנפל בשרתו את המדינה, לא זוכה אפילו לקבורה מכובדת המגיעה לו, הרי הבן הזה היה מטובי הבנים של המדינה. לפחות שיוכל לחיות ולמות כמו בן אדם.
סאמי במותו הותיר אחריו אם שבורה וכואבת, שבמשך חודש אחד איבדה בעל ובן, וכן אחים ואחיות:סעדה, סואעד, דיאב, מחמוד-איש צבא, אסמעיל-איש צבא, זאהר, מאהר, אעתידאל וסיהאם."