יזכור ללוחמי מג"ב

יהושע צרויה

"שוטר יהושע צרויה ז""ל, בן עיוש וחנה, אח לזוהרה, אליהו, שם טוב, מנחם, מקס ועמרם. נולד במרוקו בעיר פס בשנת 1934. למד בביה""ס אליאנס. ב-1.10.1950, בגיל 16, עלה ארצה, עבר הכשרה חקלאית במסגרת עליית הנוער והתגורר בעין גב. לאחר מכן עבר לירושלים והתגורר במעברת תלפיות.
גויס לצה""ל ב-10.8.1952 ושירת עד 3.12.1955. במהלך שירותו שימש בתפקיד קשר בחיל רגלים.
לאחר שחרורו התגייס למג""ב וצורף לקורס מ""כים שהתקיים בבית ג'וברין. בצהרי יום שני 10.9..1956 עלתה יחידתו על מארב של הלגיון הירדני, שחדר לשטח ישראל באזור בית ג'וברין. במכת האש הראשונה נהרגו ששה חיילים. תוך כדי חיפוי לאפשר את נסיגת שאר הכח, נתפס יהושע ע""י הליגיונרים כשהוא חי, ונרצח באכזריות. את הגופות גררו לירדן לצורך הטעייה. הזכרונות האלה ניתנו ע""י חייל דרוזי, חניך בקורס, שהסתתר בבור והיה עד למקרה ולשפטים שעשו הלגיונרים בחיילינו.
דבר מותו נודע למשפחה כאשר הודיעו בחצות, במכשיר הקשר ליומנאי ביחידה בה שרת במג""ב, במחנה אלנבי, ובו בזמן באופן אקראי נכח במקום אחיו, שם-טוב צרויה, אשר שרת עימו ביחידה, ושמע את הידיעה המרה.
גופתו נמצאה על ידי נציגי האו""ם בשטח ירדן והוחזרה לידינו ביום למחרת.
יהושע ידע מבחני אש ללא ספור. חודש לפני נפילתו הגן בגופו על פועלי ""מבשרת ציון"" כאשר לגיונרים ביקשו להתנכל להם, ראשון ביקש לבדוק ולפרק כל מוקש והסברו עימו: ""לאחרים יש נשים ילדים ובית"" - כך סיפרו חבריו.
יהושע ז""ל אהב ללמוד, התעניין מאוד בידיעת הארץ ובמיוחד אהב לקרוא את ספריו של ""שלום עליכם"". ""הספרן"", קראו לו חבריו למראה ערמות הספרים שמעל ומתחת למיטתו - כך סיפר אחיו שם טוב אשר עלה לארץ כחצי שנה אחריו.
את הוריו לא ראה יהושע שבע שנים וטרח כדי להעלותם ארצה, אך לא זכה לראותם ולא זכה לבנות בית חם בארץ.
""יהי זכרו ברוך לעולמי עד. אמן""."