"ארז שלנו,
קודם כל חבר וגם מפקד שכולנו היינו חברים שלו. גייסת אותנו למתמיד גליל תחתון, והחדרת בנו את חשיבות השמירה על הבית שלנו. כולנו הצטרפנו בגללך, כי לארז לא אומרים לא, והצלחת לבנות משפחה גדולה, משפחת מתנדבים בגליל התחתון.
לא רק שצרפת את חבריך, הוספת את נשותיהם וילדיהם. כולנו עשינו זאת באהבה גדולה, כי זה ארז.
מי שהכיר אותך רק כמתנדב, מיד הפך גם לחבר. ידענו וצחקנו על כך, שהבסיס זה ארז, ובלי ארז זה לא יהיה אותו הדבר. מי האמין שבלי ארז, זה עכשיו, היום, הרגע! ארז יקר, קדרה היריעה מלציין את מעלותייך כשמך כך היית, עץ ארז, חזק, יציב, משרה בטחון, עמוד התווך של המשפחה, החברים, שלנו המתנדבים, ושל כל אחד מהתושבים בגליל התחתון.
נתת את נשמתך לתפקיד, ועבדת 24 שעות ביממה. בכל בעיה ובכל שעה ניתן היה לפנות אלייך. כל אחד במשמר הגבול ידע שהוא יכול לסמוך עלייך, ממפקד בכיר עד אחרון השוטרים.
ארז, הצטרף תמיד למארב, למרדף, או להעביר אנשים ממקום למקום הראש מבין שאינך עוד, אך הלב מסרב להאמין שארז שלנו איננו.
עץ הארז שנע ונד ברוחות הכי חזקות, שהחזיק מעמד מול איתני הטבע נשבר ונכרת.
עדר גדול למשפחה ולנו.
טלי, מיתר, שירן, לירי ההורים והמשפחה,
כל משפחת מג""ב, תמשיך לחבק אתכם.
ואנו המתנדבים נמשיך את דרכך, נמשיך את העשייה שעבורך הייתה מפעל חיים.
ולמען זכרך, אשר יהיה לנו זיכרון עולם.
מסרבים להיפרד ממך חבר,
מצדיעים לך המפקד,
יהיה זכרך ברוך.
יריב"