יזכור ללוחמי מג"ב

אלברט (אברהם) יפרח

"אלברט (אברהם) בן עזיזה ודוד, נולד בשנת 1950 בקזבלנקה שבמרוקו, הבן הצעיר במשפחה בת שמונה אחים ואחיות. בקיץ 1956 עלתה המשפחה לארץ והתיישבה במושב מעונה. אלברט למד בבית הספר היסודי ""מעלה הגליל"" במעלות ואת השכלתו התיכונית רכש בבית הספר התיכון האזורי שבגליל המערבי ""יד נתן"" במגמת חקלאות. עד לגיוסו עבד במשק הוריו והביא לידי ביטוי את יכולותיו וכישוריו בתחום החקלאות.
אלברט היה דמות מאוד דומיננטית בחברה - חבר של כולם, מרבה לצחוק ומסייע ברצון לחברים קטנים כגדולים. הוא אהב לרקוד ריקודי עם והיה חבר בלהקת המחול האזורית לריקודי עם. נמשך מאוד ספורט, היה מבלה במועדון הנוער המקומי, משחק כדורגל ובכל זמן פנוי רוכב על אופניו עליהם שמר מכל משמר. בני משפחתו מעידים כי כיבוד הוריו ואחיו הבוגרים נחשב בעיניו כערך הנעלה ביותר ובתצלומים המשפחתיים ניתן להבחין באהבתו השופעת אל אחייניו.
בראשית פברואר 1968 התגייס אלברט לשירות חובה והוצב במשמר הגבול. לאחר טירונות בבסיס ההדרכה של משמר הגבול בשפרעם המשיך במסלול הכשרתו כלוחם ובסיומו הוצב במגזר היישובים. בהמשך שירותו הועבר לגזרת בית שאן שהייתה הגזרה ""החמה"" באותה תקופה. חבריו ליחידה מספרים כי מילא את תפקידו בצורה מושלמת ולכל משימה יצא ברצון ובשמחה. אלברט ניחן ביכולת לחבק ולעודד את חבריו ובעת החופשות היו כולם נאספים בביתו ושואבים כוח מהשמחה שהיה משרה על סיבתו. לבסיס היה חוזר אלברט מלא חששות, אך תמיד הרגיש שזוהי חובתו למדינה ומילא את שליחותו בלב שלם ובגאווה. באותה תקופה שירתה בצה""ל גם אחותו, אביבה, ובשיחות שניהלו היה אלברט מביע את תחושתו שהגרוע מכול עוד יגיע.
במכתבו האחרון להורים כתב אלברט: ""להוריי היקרים שלום! ראשית אשאל לשלומכם ואם תשאלו לשלומי, הוא טוב מאוד. תסלחו לי מאוד שלא הייתי בשבת, פשוט היו לנו אימונים ולא יכולתי לבוא, אבל אני מקווה השבת להיות"". אך לביקור זה אלברט לא הגיע; ברוב נדיבותו החליט להתנדב ולהישאר בבסיס כדי לאפשר לאיש מילואים שביקש לחגוג לבנו את יום ההולדת לצאת הביתה במקומו.
אלברט נפל בעת מילוי תפקידו ביום י""ג בחשוון תשכ""ט (4.11.1968) לאחר שנפצע בפעילות מבצעית. ביום 1.11.1968, בעת שהיה בסיור ממונע בגבול הירדני, באזור קיבוץ מסדה, בדרך שבין צמח ואל חמה, עלה הרכב בו נסע עם לוחמים נוספים על מוקש. אלברט נפגע אנושות והועבר לטיפול בבית החולים ""פוריה"". הרופאים נלחמו על חייו אך גם ניתוח קשה שעבר לא הצילו ואלברט נפטר מפצעיו. בן שמונה עשרה היה בנופלו. עוד חמישה לוחמים נפצעו בתקרית.
לבקשת המשפחה, הובא אלברט למנוחות בבית העלמים במעונה (כיום - מעלות) והיה החלל הראשון שנטמן בחלקה הצבאית שהוכשרה במקום. אלברט הותיר אחריו הורים, שלושה אחים - מרדכי, יעקב ומאיר וארבע אחיות - אנט, אסתר, מימי ואביבה.
ספדו לו מפקדו, רבני האזור, יושב ראש המועצה האזורית מעלה הגליל ואנשי המקום. חבריו ליחידה ירו שלושה מטחי כבוד.
שמו של אלברט חקוק באנדרטת חללי משטרת ישראל המוצבת בבית הספר הארצי בשפרעם." יהי זכרו ברוך