יזכור ללוחמי מג"ב

דורון בן זכרי

"דורון, בן עליזה ומשה. נולד בכ""ג בסיון תשל""ב 5.6.1972 בנהריה. למד בבית הספר התיכון המקיף בנהריה. סיים במגמת מכניקה.
דורון היה בן זקונים, אח לדינה ועופר. היה אהוב על כל בני המשפחה. אהב את חבריו ואהב לעזור לכל בקשת עזרה ונערץ על כולם.
דורון היה גבוה, יפה תואר עם חיוך מקסים, בחור חסון ומוצק. בעל כושר גופני מעולה, אהב ספורט במיוחד, צלילה וריצה.
דורון גויס לצה""ל בנובמבר 1990, שירת כשנה בסיירת גולני ולאחר מכן עבר לחה""ן גולני. הוצב בלבנון עד לסיום שירותו. מיד עם שחרורו התגייס ליחידה ללוחמה בטרור (ימ""מ) של משמר הגבול. דורון נפצע אנושות בפעילות מבצעית לחיסולו של טאהר קפישה, ממפקדי גדודי עז-אדין אל קאסם. קפישה היה מבוקש בשל היותו שותף לרצח שישה ישראלים, בינהם הרב עמירם עולמי ולפציעתם של אחרים. כשהשב""כ איתר את מקום מסתורו, הוטלה על לוחמי הימ""מ המשימה לחסלו. כבר בימיו הראשונים בימ""מ דורון התבלט בתכונותיו הטובות עם מוטיבציה לתרום ועם כח קרב ואומץ לב לא רגילים. דורון לוחם שקורץ מחומר הגלם השמור לגיבורי ישראל. היה גאוות המשפחה. דורון אז בן 23 מטובי הלוחמים של הימ""מ. בכ""ג בחשוון 1995 הוענק לדורון עיטור המופת על גילוי אומץ הלב הראוי לשמש מופת. רק לוחם העשוי ללא חת יכול היה למשוך שלוש וחצי שנים בגבורה כה מתמדת, בעיקשות כה מעוררת כבוד. בעמדו בגבורה במלחמה הכבדה שלו מול המוות שארב לו.
שלוש וחצי שנים במסדרונות בתי החולים הוכיח שהוא שייך לזן המשובח ביותר שקיים. דורון המשיך להילחם בגבורה. גייס את כל הכח שהיה בו. עוד בתחילת הדרך הרופאים ניבאו לו שעות ואחר-כך ימים.
אבל דורון כנגד כל הסיכויים החזיק שלוש וחצי שנים בגבורה. נפטר בו' בטבת תשנ""ט 25 בדצמבר 1998.

דורון לא איתנו.
יהי זכרו ברוך לעולמי עד."