יזכור ללוחמי מג"ב

דוד ביטון

"דוד, בן סעדה ושמעון, נולד במרוקו ב-7.3.45 ועלה ארצה עם משפחתו ב-1955, בגיל 10. הם השתקעו בבירת הנגב באר שבע, שם המשיך דוד את לימודיו ביסודי ובתיכון.
במהלך שירותו הכיר את רחל, אשתו לימים, תושבת מושב פקיעין שבצפון ועם שחרורו משירות סדיר בשנת 1966, נשא אותה לאישה והם עברו להתגורר בצפון, ביישוב זרעית, שם פיתח דוד משק לתפארת. למרות עבודתו הקשה בתחום החקלאות, החליט להתגייס למג""ב ולסייע ללוחמי הכומתות הירוקות, אשר בסיסם בסמוך לביתו. באוגוסט 88' גויס למג""ב, פלוגה ח' מג""ב צפון. הוצב במגזר היישובים, עבר קורסים שונים ומילא תפקידים שונים: נהג, לוחם, נשק, אפסנאי, יומנאי-סמב""ץ.
במהלך שנות נשואיו לרחל תבדל""א, נולדו שלושת ילדיהם: סיגלית, חגית ושמעון.
דברי סיגלית הבכורה: ""אבא היה בן אדם נפלא, אשר עזר גם במשק ובבית בכלל. חינך אותנו בצורה ובדרך הטובה ביותר בעיניו, דאג שנלמד בבתי הספר היוקרתיים באזור. לימד אותנו להעריך דברים חשובים והיה מקור להשראה. ידע לעמוד על מילת המפתח של כבוד הדדי, ודרך היושר היתה דרכו. היו לאבא חברים אוהבים בכל מקום בארץ. עדות לכך היתה ביום הלווייתו של אבא כאשר נקבצו כל חבריו מכל הארץ, אשר קשה היה למנותם. במסגרת תרומתו ביישוב, בתחום החברה והגיבוש, היה נעלה והיווה מקור חוכמה והערצה וביתנו היווה מקום לייעוץ והכוונה בכל יום ובכל שעות היממה כאחד. אהב לטייל עם משפחתו וילדיו בחיק הטבע בזמנו הפעוט שבין לבין.
תכונתו המרכזית היא השתתפותו בעצב, קודם מללכת לחתונה. ככתוב: ""טוב לכת לבית האבל מלכת לבית המשתה"".
מפקדו בעבר, נצ""מ נאש מימת, מציין את דוד כ""יומנאי טוב ויסודי, בעל נוכחות מירבית בעבודה, יחסו לאנשים היה טוב, בעל יכולת ארגון ומקצוענות שנרכשו הן בתחום הקורסים והן מתוך יוזמות וארגון. היה יוזם ובעל עצמאות מירבית.
מפקדו, נצ""מ שרגא לוי (אז - רפ""ק, שהיה המ""פ) מסכם: ""את מסכת החיים הנפלאה הזו קטע בפתאומיות אסון צור א' של פיצוץ מבנה המימשל הצבאי. את הכבוד וההערכה לה זכה, ראו בעת הלווייתו, שקשה היה למנות את האנשים שהשתתפו בה. דוד שב לבאר שבע, עיר ילדותו וזכרונות נעוריו, אך לדאבון ליבנו כדי להיטמן בה לעולמי עד.
קיבל אותות: מלחמת יום הכיפורים, השירות המבצעי, אות של""ג."